ביה"ד הצבאי לערעורים החמיר בעונשו של טוראי, שהורשע בעבירה של היעדרות בלתי מורשית

המשיב, טור' מיכאל שוסטר, הורשע בבית-הדין הצבאי במחוז שיפוטי הצפון בעברה של היעדרות בלתי מורשית משירות ביחידתו, גדוד XXXX, למשך תקופה בת 726 ימים. בגין עברה זו נגזרו לו שישה חודשי מאסר לריצוי בפועל ושני חודשי מאסר על תנאי. על קולת העונש מערערת התביעה הצבאית, והיא מבקשת כי נורה על החמרה משמעותית בתקופת המאסר בפועל אשר נגזרה למשיב.

מגזר-דינה של הערכאה קמא למדנו כי המשיב החל שירותו הצבאי בטירונות בחוות-השומר, וכי לאחריה שובץ לקורס נהיגה בבסיס הובלה. המשיב החל היעדרותו בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה.

לפי דבריו לפני בית-הדין קמא, המערער חש כי לא יוכל לתרום למאמץ המלחמתי בתקופה זו. ההיעדרות בוצעה, לפי דבריו, על מנת שיוכל לתמוך כלכלית ונפשית בחברתו, שהיא אם לילדה, שהייתה בתחילת תקופת היעדרותו בת 3. עת שהובא לדין לפני בית-הדין קמא, המליץ מערך גחל"ת על פיטוריו של המערער מהמשך שירות על רקע "התנהגות רעה וחמורה".

בית-הדין קמא הנכבד הדגיש כי המדובר בהיעדרות "בנסיבות מחמירות בעיצומה של המלחמה", וציין כי, מכל מקום, היה על המערער לקצר את תקופת ההיעדרות ולמנוע התמשכותה לתקופה כה ארוכה. בית-הדין קמא ציין כי לנוכח ההקלה במצוקה, אשר נבעה מהעובדה שחברתו החלה עובדת ואף אחיותיו סיימו את שירותן הצבאי, היה עליו להסגיר עצמו זה מכבר. בית-הדין קמא הנכבד אף הביע פקפוק מסוים בתמונת המצוקה הכלכלית אשר נפרשה לפניו, וציין כי "אין ספק מלפנינו כי לא כל התמונה הכלכלית ... בא[ה] לידי ביטוי בתמונה העובדתית שנפרסה בפנינו". בית-הדין קמא אף מתח ביקורת על כך שהמערער בחר לשכור דירה בעלות יקרה ולממן את מחיית חברתו בעת שנעדר משירות.

בית-הדין קמא הנכבד הביע חששו שמא "ענישה מקלה" תשדר מסר לרבים ובכך "ייפגעו כושרו של הצבא וחוסנו". לנוכח כל אלה ובהתחשב במצבו הכלכלי העכשווי של המערער, אשר איננו שפיר, מצא לגזור לו עונש כפי שגזר.

התביעה הצבאית טענה בערעורה כי עונש המאסר שנגזר למשיב, סוטה לקולא מרמת הענישה ומתעלם מהמשקל הנאות לנסיבות החומרה הניכרות האופפות את מעשיו.

התביעה הדגישה את תקופת ההיעדרות הארוכה, את העובדה שהיא הסתיימה במעצר, ואת העובדה שהיא החלה בעיצומה של המלחמה. התביעה הדגישה כי לא ראתה שינוי ממשי לרעה במצבו המשפחתי או האישי של המערער בנקודת הזמן שבה בחר המערער לבצע את העברה, אפילו ביחס למצבו ערב גיוסו.

התביעה הוסיפה וטענה כי ראוי היה שבית הדין ייתן משקל ראוי לכך שהמשיב פוטר מן השירות בגין התנהגותו הרעה והחמורה, על רקע העדר מוטיבציה נחרץ לשירות. על מנת שחוטא לא ייצא נשכר, ראוי בנסיבות שכאלה להחמיר, כך לטענת התביעה.

התביעה אף ביקשה לשנות מקביעת בית-הדין קמא הנכבד, אשר קיבל גרסתו של המשיב, שלפיה לא יכול היה לתרום כלל למאמץ המלחמתי עת יצא להיעדרות, ועת שקל זאת כשיקול לקולא.

סנגורו המלומד של המשיב, רס"ן (מיל') הרצל חבקוק, עתר לדחות את ערעור התביעה.

לפי דבריו, תקופת המאסר אשר נגזרה על מרשו, היא ארוכה, ועבורו ועבור בני-משפחתו היא מהלומה קשה.

לדבריו, המשיב עלה ארצה בגיל צעיר, הביע רצון, חרף נתוניו הנמוכים ומצבו המשפחתי הקשה, לשרת בצה"ל; הוא נקלע למצב בלתי-אפשרי, שבו מצא עצמו נקרע בין מחויבותו לשירות הצבאי (אף כי לטענתו, שהייתו ביחידתו לא הועילה) לבין מחויבותו לאמו, לסבתו, לאחיותיו, לחברתו ולילדתה הקטנה. לדבריו, משמשפחתו גרה באזור מוכה טילים, ולא היה בנמצא מי שיעמוד לצדן, מצא עצמו נזעק לעמוד לצדן בשעתן הקשה. לדברי הסנגור, הסיוע שלו זכה משלטונות הצבא במישור הכלכלי היה מצומצם מאוד, וכך הגיעה המשפחה למצוקה קיומית ממש, ולפיכך נטל המשיב את הדין לידיו, נותר לצד בנות משפחתו ועבד לפרנסתן. הסנגור המלומד הצביע על כך שגם היום בני-המשפחה מצויים במצוקה כלכלית קשה ועמוסים בחובות כבדים לגורמים שונים. הוא עתר, אפוא, לכך שנדחה את ערעור התביעה כליל.

ערעור התביעה בדין יסודו.

המשיב הוא אמנם בעל נתונים נמוכים ומצבו המשפחתי-כלכלי הן בתקופה שבה החל בהיעדרותו, הן היום, איננו שפיר. עם זאת, אין ניתן לראות במצבו הכלכלי בגדר טעם המפחית מחומרת מעשיו. הוא יצא להיעדרות ממושכת, אשר החלה בתקופה ביטחונית קשה; המשיב איננו כלל ועיקר בר-סמכא ביחס למידת התועלת אשר צה"ל עשוי היה למצוא בשירותיו בימי המלחמה. לפיכך יש לראות בחומרה כל היעדרות אשר משתרעת על-פני תקופת מלחמה, ובכלל זאת את היעדרותו של המשיב, אשר החלה במהלכה של מלחמת לבנון השנייה.

המשיב יכול היה להפסיק את היעדרותו הבלתי-מורשית לאחר תקופה קצרה, אך בחר שלא לעשות כן, וזו הסתיימה לבסוף במעצרו, מקץ שנתיים ימים. גם לאחר מעצרו הביע חוסר רצון להמשיך בשירות.

בנסיבות אלו העונש אשר הוטל על ידי הערכאה קמא איננו נותן ביטוי לאינטרס הציבורי, לאינטרס ההלימה ולאינטרס ההרתעה הניבטים ממעשיו של המשיב.

כפי שטענה התביעה בצדק בערעורה, ראוי היה המשיב לעונש מאסר ארוך הרבה יותר מזה שנגזר לו, ברוח הענישה אשר נגזרה במסגרת פסקי-הדין שניתנו בע/226/02 התובע הצבאי הראשי נ' טור' פרי (2002), ובע/109/04 טור' וינוקור נ' התובע הצבאי הראשי (2004)).

עם זאת, כערכאת ערעור אנו נמנעים מלמצות את הדין עם המשיב בעת קבלת ערעור התביעה, ולפיכך מצאנו להחמיר בעונשו של המשיב רק במידת-מה.

חלף עונש המאסר לריצוי בפועל אשר נגזר בערכאה קמא, אנו מטילים על המשיב שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל, שיימנו מיום מעצרו.